כולנו "שונים" מבחינה ספורטיבית, וחלק מההבדל הזה הוא תוצאה של הפרופיל הגנטי שלנו. מבחינה גנטית, יש הבדלים שכולנו רואים, כמו צבע עיניים ושיער, אבל יש גם הבדלים שאנחנו לא "רואים":
1) הדרך בה אנו מעבירים חומרי תזונה
2) הדרך והמהירות בה אנו מטפלים – אנו מסלקים את הרעלים
3) הדרך בה אנו מגיבים לסוגים שונים של פעילות גופנית
4) הדרך בה אנו מתקשרים עם הסביבה
מבחינה ארגונית, ספורט-גנומיה מתמקדת לא בדעות הקדומות הקשורות לשיטת אימון זו או אחרת, אלא בתגובה ה"פרטנית" ההיפותטית לסוגי האימון השונים על סמך המידע המתקבל מהבדיקה הגנטית.
ציון הגנוטיפ הכולל (TGS), החל מהאללים הקשורים לסבולת או לביצועי ספרינט/כוח, בונה מד תאוצה המקצה אחוזים מ-0 עד 100, כאשר 0 מייצג את הנוכחות של כל הפולימורפיזם הבלתי חיובי ו-100 את הנוכחות של כל הפולימורפיזם האופטימלי. בדוק אם הספורטאי מחזיק בפרופילים הפוליגנטיים לפי משמעת ספורט בהתבסס על הרצפים הקשורים ולא על קטגוריות הביצועים.
הוא אומר לך כמה ואיך להתאמן באמצעות "שיטת העבודה שלך", לומד את התגובה הטובה ביותר לאימון שאתה תומך על ידי תכנון הן נפח והן אינטנסיביות לאורך זמן... הוא לא יכול להגיד לך איזו שיטה הכי מתאימה לך.
לדעת מראש אם אנחנו מתאוששים מהר או לא, אילו אזורים בגוף שלנו נמצאים בסיכון הגבוה ביותר כשאנחנו דוחפים אותו למקסימום... נראה לי דבר מאוד חשוב. כמה פציעות אפשר היה להימנע? ... עם חיסכון גדול של כסף, זמן ותסכולים פסיכו-פיזיים!
עדכון אחרון בתאריך
20 באוק׳ 2023