Adhan with English Translation
מכיל מודעותרכישות מתוך האפליקציה
+50
הורדות
כולם
info
מידע על אפליקציה זו
Adhan (Arabic: أَذَان [ʔaˈðaːn]; also variously written as azan, adhaan, athan, adhane (French), azaan (Persian, Dari, Pashto, Bengali, Urdu, and Punjabi), adzan (Indonesian and Malaysian), and ezan ( טורקית), בין היתר, היא הקריאה האסלאמית לתפילה (סאלח) הנאמרת על ידי מואזין בשעות קבועות ביום. The root of the word is ʾadhina أَذِنَ meaning "to listen, to hear, be informed about". Another derivative of this word is ʾudhun (أُذُن), meaning "ear".
אדהאן נקרא בקול רם מהמסגד חמש פעמים ביום ברוב הימים ולאורך כל היום במהלך החגים הדתיים עיד אל-פיטר ועיד אל-אדחה, באופן מסורתי מהצריח. זוהי הקריאה הראשונה המזמנת מוסלמים להיכנס למסגד לתפילה חובה (פארד) (סאלח). קריאה שנייה, המכונה איקמה, מזמנת את מי שנמצאים במסגד לעמוד בתור לתחילת התפילות. המטרה העיקרית מאחורי ההצהרות הקולניות המרובות של אדהן בכל מסגד היא להנגיש לכולם סיכום קל להבין את האמונה האסלאמית. בתקופה המודרנית הותקנו רמקולים על צריחים לצורך זה. רק בטורקיה, אזן מושמע בחמישה סגנונות שונים בזמנים שונים; saba, uşşak, hicaz, rast, segah.
The muezzin (Arabic: مُؤَذِّن muʾaḏḏin) is the person who recites the Adhan: 470 from the mosque. בדרך כלל בעידן המודרני, זה נעשה באמצעות מיקרופון: דקלום המשודר כתוצאה מכך לרמקולים המוצבים בדרך כלל בחלק העליון של הצריחים של המסגד, ובכך קורא את הקרובים לתפילה. עם זאת, במסגדים רבים ניתן גם להקליט את ההודעה. זאת בשל העובדה ש"קריאה לתפילה" צריכה להיעשות בקול רם ולפחות חמש פעמים ביום. זה נעשה בדרך כלל על ידי השמעה חוזרת שהוקלטה בעבר של "קריאה לתפילה" ללא נוכחות של מואזין. כך, למפעיל המסגד יש את היכולת לערוך או לערבב את ההודעה ולהתאים את עוצמת הקול של ההודעה תוך שהוא לא צריך לשכור מואזין במשרה מלאה או במקרה של היעדר מואזין. זו הסיבה שבמדינות מוסלמיות רבות, הצליל של קריאת התפילה יכול להיות זהה לחלוטין בין מסגד אחד למשנהו, כמו גם בין שעת סלאח אחת לאחרת, כפי שקורה במסגד המרכזי של לונדון. במקרה של חגים דתיים כמו עיד אל-פיטר, למשל באינדונזיה, שבהם יש לדקלם את הקלימה (נאום) בקול רם כל היום, מפעילי מסגדים משתמשים בשיטת ההקלטה הזו כדי ליצור רסיטל בלולאה של הקלימה.
המואזין נבחר בשל יכולתו לדקלם את האדהאן בצורה ברורה, מלודית ובקול רם לשמיעת כל המוסלמים. זוהי אחת החובות החשובות במסגד, שכן חבריו והקהילה סומכים עליו בקריאה שלו למוסלמים לבוא להתפלל בקהילה. [מילים סמור] האימאם מנחה את התפילה חמש פעמים ביום. המואזין הראשון באיסלאם היה בילאל בן רבאח, עבד משוחרר של המורשת החבשית.
סוני
הסונים מצהירים כי האדהאן לא נכתב או נאמר על ידי הנביא האסלאמי, מוחמד, אלא על ידי אחד מסחבה שלו (מלוויו). עבדאללה בן זייד, סהאבי של מוחמד, היה חזון בחלומו, שבו התגלתה לו הקריאה לתפילות על ידי אלוהים. מאוחר יותר הוא סיפר זאת לחברותיו. בינתיים, הידיעה הזו הגיעה למוחמד, שאישר אותה. בגלל קולו המדהים בחר מוחמד בעבד חבשן משוחרר בשם בילאל בן רבאח אל-חבשי לקריאת התפילה. מוחמד העדיף את הקריאה יותר משימוש בפעמונים (כפי ששימש את הנוצרים) וקרניים (כמו אצל היהודים).
מקורות שיעים מצהירים כי מוחמד, על פי מצוות האל, הורה על האדהאן כאמצעי לקרוא למוסלמים לתפילה. האסלאם השיעי מלמד שאף אחד אחר לא תרם, או היה לו סמכות לתרום, להרכב האדהאן.
מקורות שיעים מספרים גם כי בילאל בן רבאח אל-חבשי היה, למעשה, האדם הראשון שדקלם את האדהאן בפומבי בקול רם מול הקהילה המוסלמית.
אדהאן נקרא בקול רם מהמסגד חמש פעמים ביום ברוב הימים ולאורך כל היום במהלך החגים הדתיים עיד אל-פיטר ועיד אל-אדחה, באופן מסורתי מהצריח. זוהי הקריאה הראשונה המזמנת מוסלמים להיכנס למסגד לתפילה חובה (פארד) (סאלח). קריאה שנייה, המכונה איקמה, מזמנת את מי שנמצאים במסגד לעמוד בתור לתחילת התפילות. המטרה העיקרית מאחורי ההצהרות הקולניות המרובות של אדהן בכל מסגד היא להנגיש לכולם סיכום קל להבין את האמונה האסלאמית. בתקופה המודרנית הותקנו רמקולים על צריחים לצורך זה. רק בטורקיה, אזן מושמע בחמישה סגנונות שונים בזמנים שונים; saba, uşşak, hicaz, rast, segah.
The muezzin (Arabic: مُؤَذِّن muʾaḏḏin) is the person who recites the Adhan: 470 from the mosque. בדרך כלל בעידן המודרני, זה נעשה באמצעות מיקרופון: דקלום המשודר כתוצאה מכך לרמקולים המוצבים בדרך כלל בחלק העליון של הצריחים של המסגד, ובכך קורא את הקרובים לתפילה. עם זאת, במסגדים רבים ניתן גם להקליט את ההודעה. זאת בשל העובדה ש"קריאה לתפילה" צריכה להיעשות בקול רם ולפחות חמש פעמים ביום. זה נעשה בדרך כלל על ידי השמעה חוזרת שהוקלטה בעבר של "קריאה לתפילה" ללא נוכחות של מואזין. כך, למפעיל המסגד יש את היכולת לערוך או לערבב את ההודעה ולהתאים את עוצמת הקול של ההודעה תוך שהוא לא צריך לשכור מואזין במשרה מלאה או במקרה של היעדר מואזין. זו הסיבה שבמדינות מוסלמיות רבות, הצליל של קריאת התפילה יכול להיות זהה לחלוטין בין מסגד אחד למשנהו, כמו גם בין שעת סלאח אחת לאחרת, כפי שקורה במסגד המרכזי של לונדון. במקרה של חגים דתיים כמו עיד אל-פיטר, למשל באינדונזיה, שבהם יש לדקלם את הקלימה (נאום) בקול רם כל היום, מפעילי מסגדים משתמשים בשיטת ההקלטה הזו כדי ליצור רסיטל בלולאה של הקלימה.
המואזין נבחר בשל יכולתו לדקלם את האדהאן בצורה ברורה, מלודית ובקול רם לשמיעת כל המוסלמים. זוהי אחת החובות החשובות במסגד, שכן חבריו והקהילה סומכים עליו בקריאה שלו למוסלמים לבוא להתפלל בקהילה. [מילים סמור] האימאם מנחה את התפילה חמש פעמים ביום. המואזין הראשון באיסלאם היה בילאל בן רבאח, עבד משוחרר של המורשת החבשית.
סוני
הסונים מצהירים כי האדהאן לא נכתב או נאמר על ידי הנביא האסלאמי, מוחמד, אלא על ידי אחד מסחבה שלו (מלוויו). עבדאללה בן זייד, סהאבי של מוחמד, היה חזון בחלומו, שבו התגלתה לו הקריאה לתפילות על ידי אלוהים. מאוחר יותר הוא סיפר זאת לחברותיו. בינתיים, הידיעה הזו הגיעה למוחמד, שאישר אותה. בגלל קולו המדהים בחר מוחמד בעבד חבשן משוחרר בשם בילאל בן רבאח אל-חבשי לקריאת התפילה. מוחמד העדיף את הקריאה יותר משימוש בפעמונים (כפי ששימש את הנוצרים) וקרניים (כמו אצל היהודים).
מקורות שיעים מצהירים כי מוחמד, על פי מצוות האל, הורה על האדהאן כאמצעי לקרוא למוסלמים לתפילה. האסלאם השיעי מלמד שאף אחד אחר לא תרם, או היה לו סמכות לתרום, להרכב האדהאן.
מקורות שיעים מספרים גם כי בילאל בן רבאח אל-חבשי היה, למעשה, האדם הראשון שדקלם את האדהאן בפומבי בקול רם מול הקהילה המוסלמית.
עדכון אחרון בתאריך
אבטחת נתונים
המפתחים יכולים להציג כאן מידע בנוגע לאופן שבו האפליקציה שלהם אוספת את הנתונים שלך ומשתמשת בהם. מידע נוסף על אבטחת הנתונים
אין מידע זמין
