Maria Cristina Madera

Dantebus.com‏

מידע על אפליקציה זו

מריה כריסטינה מאדרה נולדה ברומא לפני 50 שנה. מאז שהייתה ילדה גילתה עניין ניכר בציור ובאמנויות הפיגורטיביות בכלל.השנים חולפות ומריה כריסטינה מטפחת את אהבתה לאמנות באמצעות לימוד והאינסטינקט שלה שיוביל אותה לצייר לכמה שנים. יום הולדתה החמש עשרה היא מקבלת את הרפלקס הראשון שלה במתנה והתעניינותה בצילום הופך לתשוקה הודות לדוד שחושף לה את כל סודות המצלמה. גירוי חשוב לצמיחתה האמנותית יעניק לה המורה שלה, הצייר פרנצ'סקו וגליקה, עמו תלמד במשך שלוש שנים את כללי הרישום והציור. דווקא בתקופה זו הופכת הייצור הציורי שלו לאינטנסיבי יותר.המפגש עם הצלם ריקרדו גוגליאלמין ב-1997 יהיה מכריע לגילוי מחדש של תשוקה שנשארה רדומה במשך כמה שנים. כך יהפוך הצילום לקבוע בחייה של מריה כריסטינה, הניזון על ידי רגישות עזה ועניין רב בדיוקן. המסע הצילומי שלו מתפתח דרך דימויים שנגנבו מחיי היומיום, צילומים דיסקרטיים אך בו זמנית סקרנים, ייצוגים מאולתרים של רגשות אנושיים.דווקא האהבה למיידיות אקספרסיבית היא שתאפיין את הפקתו העתידית עד להוביל אותה, ב-2002, בסידני. אוֹסטְרַלִיָה. כאן היא לוקחת חלק ב"משחקי הגאה" בתור הצלמת הרשמית של נבחרת השחייה האיטלקית. הצילומים שלה בחו"ל חושפים אינטואיציה נהדרת להפוך אינסטנט נצחי ע"י קיבוע תנועה. דווקא התשוקה לאדם והמיידיות האקספרסיבית הם שמובילים אותה לעסוק רבות בשחייה בשנים הבאות. מהשתתפות בטורנירים רשמיים בשנים האחרונות , היא עברה לרוגבי, ענף ספורט שבו היא חובבת שחייה גדולה, הגיעה לטורניר "שש האומות" האחרון, עד להתקרב לג'ירוקינזיס, ענף המשלב ריקוד, יוגה וטאי צ'י. בנוסף, הבמה תצלומים, שצולמו בתיאטרון ובקולנוע, הם חושפים את הקסם הרב שדיוקנאות תמיד הפעילו עליה. בהפקתה, למעשה, הפורטרט הוא קבוע שלעולם לא נוטש אותה. מזה זמן מה חלק מעבודתה כולל תיעוד צילומי של התערבויות כירורגיות במומים קרניופציאליים. זה מאפשר לה לשלב את התשוקות הגדולות ביותר שלה, זה לרפואה ולרפואה. כירורגיה בפרט, וצילום ככלי תיעוד. חלום שהצליחה להגשים בזכות שיתוף הפעולה עם פרופ' דומניקו סקופליטי, סגן נשיא מדעי של קרן Operation Smile Italia Onlus. יועצת הוליסטית ומערכתית, בוגרת מכון קורטיבו של פדובה וסיימה את לימודיה כמנחה בקונסטלציות משפחתיות בבית הספר של כריסטינה פיאצה. היא החליטה להביא את העבודה שהיא עושה כבר למעלה מעשרים שנה כצלמת בתוך מערכת היחסים המסייעת. הסיבה לכך היא שלומדת לראות דברים מתוך פרספקטיבה מאוזנת היא מאפשרת לנו לחבר את חלקי הפאזל ולזהות את השלמות של הציור. במקרים מסוימים, צילום יכול להיות אמצעי שימושי לעזור להגיע לחזון חדש שגורם לנו להיות מודעים לאופן שבו יכול להיות שונה פרספקטיבה של הקושי ואולי גם של המשאבים שיש לאדם שניתן להשתמש בהם כדי להתמודד עם אי הנוחות שהוא חווה. יש לו 7 תערוכות אישיות לזכותו והשתתפותו בתערוכות קבוצתיות שונות. לעבודותיו הוא מעדיף לבן ושחור להשאיר מקום לדמיון הכרומטי, סובייקטיבי לכל אחד, ולעורר את המתבונן לשימוש אישי לחלוטין בדימוי. היא עצמה אומרת: "צילום פירושו כתיבה עם אור ובגלל זה אני מאוהבת בשחור ולבן, כי זה נותן לי חופש לשחק עם אורות וצללים שאני לא מוצאת בצבע".