כשאני צריך לתאר את עצמי אני מתקשה, אני מאמין שהכתבים שלי אומרים יותר על ה"אני הפנימי" ממה שאני יכול לתקשר על עצמי.
אבל בתור התחלה, שלום, שמי פדריקה ואני נולדתי בגרוטאגלי (ת"א) בשנת 1997, אני (בין היתר) סטודנט לפסיכולוגיה באוניברסיטת טורינו, לשם עברתי לעסוק בתשוקה החשובה הזו, כי כל מי שאנחנו הוא עולם.
ודבר אחד, במודע, אני יודע...
… אולי שניים
…אולי שלושה
הראשון הוא שאני מאמין לאין שיעור בכוחה של המילה, כ"מכשיר" של הכרת העצמי, של האחר, של טיפול, אבל גם של אמנות;
השני הוא, מוזר לומר בגיל 25, מצאתי את "מקום התות" שלי, לא רק מקום פיזי, אלא המקום של אינטימיות, של הרגשות וההרהורים שלנו.
והוא קשור לים.
איפה עצב הופך למודעות;
איפה לבד עם עצמי אני לא סובל מבדידות;
איפה שהצבעים עושים אותי יותר חי, מהחיים האלה שאתה מרגיש זורמים בפנים כמו אדרנלין טהור;
השלישית היא שאני חובב הכרחי של סיפורי חיים, אני מאוד מאמין שחיי רווק אינם מספיקים כדי להיות כל הגרסאות האפשריות של עצמנו ומעל לכל לעשות כל מה שאנחנו אפילו לא יודעים שאפשר לעשות.
לכן הקשבה לזולת, להרפתקאות שלהם, למי שהם, ליחסים שלהם עם העולם ועם אנשים, אבל מעל הכל למה שהם נושאים בפנים, מרתקת אותי נורא.
השאר, אולי קצת, אתם יכולים לנחש.
עדכון אחרון בתאריך
21 בספט׳ 2023