הרעיון של דקדוקי הברית הוא אבן הפינה של نحو. ללא ההבנה הנכונה של מדינות דקדוקי אתה יכול בסופו של דבר אומר החולדה אכלה את החתול כשאתה רוצה לומר בעצם החתול אכל את החולדה. דוגמא מצוטטת לעתים קרובות לכך היא מהקוראן:
... و اذابتلی اِبرهيمَربُّهُ ...
"וזכור, כאשר שר איברהים בדק אותו ..." (Al-Baqarah: 124)
שים לב fatha בסוף اِبرهيمَ וההדהמה בסוף ربُّهُ (... Ibrahima Rabbuhu ...). עכשיו, אם מישהו היה אומר את אותו הדבר כמו (... Ibrahimu Rabbahu ...), כלומר, לעבור fatha עם הדהמה, שפירושו "איברהים נבדק האדון שלו", שהיה משנה את המשמעות לגמרי [תודה לפאג'ר שפרסם את זה הסבר כאן].
בשפה אנגלית רק לעתים רחוקות אנחנו רואים שמות עצם שינוי המבנה הדקדוקי שלהם במשפטים לא משנה אם הם כפופים, אובייקט, או חלק מהזמן במשפט. קח למשל את שלושת המשפטים הבאים באנגלית:
הבית נפל
אני נכנסתי לבית
דלת של הבית
שים לב לבית שם העצם: לא משנה כמה היא מתרחשת במשפט (נושא בראשון, האובייקט בשני, ורכושני בשלישי) צורתו אינה משתנה. מילת הבית נשאר בית. לא כל כך בערבית! המילה לבית, البيت, תשתנה מבחינה דקדוקית (ולא מבחינה מבנית) כאשר שלושת המשפטים לעיל ניתנים בערבית:
سقط البيت (הדהמה בסוף البيت)
دخلت البيتَ (fatha בסוף البيت)
باب البيت (כסרא בסוף البيت)
זוהי דוגמא קלאסית של שינוי במצב הדקדוקי בשפה הערבית. מבחינה טכנית יש 4 מדינות דקדוק בערבית:
رفع
نصب
جر
جزم
עדכון אחרון בתאריך
25 בספט׳ 2017