לפני אלפי שנים הוגלו המפקד דמוגורגון וצבאו חזרה לגיהינום. איש אינו זוכר כמה זמן נמשך הקרב בין צבא המפקד לחמולות, ביום ובלילה התאגדו החמולות כדי להילחם ברוע. הם הוכיחו כמה הם יכולים להיות רגישים כשאינם נלחמים זה בזה, הם היכו את כל מה שהמפקד זרק עליהם. אז הם תכננו התקפה אחרונה אחת על הצבא, והם סוף סוף הביסו את הצבא. אחרי אותו יום הם חיו בשלווה בכפרים, עד לאותו יום איום. זה היה בלתי נמנע, אחרי שכל מפקד האדון דמוגורגון הבטיח לכל תלמידיו כל מה שהם רוצים, כוח או עושר. כל שעליכם לעשות הוא לנצח ותמיד להיות נאמן אליו, אחרי הכל הוא נתפס כאל. התלמידים הנאמנים בילו עשרות שנים בניסיון לשחרר אותו, ולשחרר שוב את שלטונו האימה. כדי למנוע כאוס מוחלט, החמולות צדו והרגו את כל מי שעמד על איום. התלמידים האחרונים שנותרו, שלא נפצעו, הלכו להרי הדרקון. הם המשיכו לחפש את שער הגיהינום, כדי לראות אם השמועות נכונות. הם בילו שנים מתחת לרדאר, רק חפרו עד שמצאו אותו. הם יכלו סוף סוף לשחרר את "אלוהיהם", ומלכת האימה שלו החלה שוב. ההבדל הוא ש- זעם נגרם. החמולות לא ידעו מה עומד לקרות, ובקרוב יצטרכו לשים את חייהם שוב על הקו.
עדכון אחרון בתאריך
5 בינו׳ 2024